לפרוץ את מעגל החרדה

לפרוץ את מעגל החרדהמאת: רונית הררי
יועצת חינוכית, MA, מטפלת התנהגותית- קוגנטיבית, CBT
על מתבגרים בעלי חרדה חברתית עפ"י גישת הטיפול ההתנהגותי-קוגנטיבי (
CBT)

מאמר שני

להורדת המסמך לחץ כאן

הימים הללו של סוף אוגוסט, רגע לפני הראשון בספטמבר והחזרה למסגרת החינוכית , הם ימים הטומנים בחובם התרגשות, שמחה,  אי ודאות, לצד חשש, מתח  וחרדה. יש המצפים לחזור למסגרת, לא מפאת אהבת ביה"ס, אלא מתוך הרצון לחזור לשיגרה ידועה, מוכרת ומרגיעה. אולם, ישנם אחרים המרגישים כי תמה ההפוגה הברוכה של חופשת הקיץ והם חוזרים אל מה שמבחינתם נחשב זירת קרב.

במאמר זה אני מבקשת להתייחס אל אותם תלמידים השקטים, המופנמים, הנעלמים מהעין , אשר חווים את החזרה ללימודים ולמסגרת החינוכית כחויה קשה ולא נעימה. אלו אשר אינם נשמעים במרחב הכיתתי, ולא אחת נדמים כשקופים ונעלמים מעיני המורים או חבריהם לכיתה. אלו הם תלמידים בעלי דעה, בעלי יכולת לתרום לשיח, איכותיים ונבונים אבל מפאת החרדה האוחזת בהם הם אינם באים לידי ביטוי, אינם נשמעים ובעיקר סובלים סבל אישי כבד עקב כך.

תלמידים אלו סובלים מהפרעת חרדה חברתית. חרדה חברתית מוגדרת ע"י ה DSM– כפחד מוגזם וקיצוני מסיטואציה חברתית בה האדם נדרש להיחשף בפני אנשים שאינו מכיר. האדם פוחד שיתנהג בצורה מביכה או משפילה לעיני האחרים.  החשיפה למצב החברתי המפחיד מעוררת, אצל הסובלים מחרדה חברתית, כמעט תמיד תגובת חרדה, עד כדי התקף פניקה.

סימן ההיכר של ההפרעה הוא הפחד מהערכה שלילית של החברה כלפי האדם. למעשה האדם תופס כך את עצמו אך מייחס זאת לזולתו או לחברה. מעבר לכך, האדם הסובל מחרדה חברתית, מכיר בחריגות של הפחד שלו אך הוא אינו יכול לשלוט בו. בסופו של דבר הוא מפתח דפוס התנהגות ספציפי – הימנעות מוחלטת מכל סיטואציה חברתית המפחידה אותו.

וזו עיקר הבעיה של תלמידים אלו – נוצר מעגל פחד המנציח את עצמו ללא הרף.

תלמיד כזה גם אם הוא יודע מצוין את התשובה שנשאלה בכתה – לא ירים את ידו לענות. הוא  תופס את עצמו כמי שיחווה קטסטרופה או התפרקות במידה ויענה בקול רם. תסריט כזה יכול להיות מדובב בראשו במשפטים כמו "המורה תגיד שזו תשובה לא נכונה"; "זה יהיה איום ונורא"; "כל התלמידים בכתה יצחקו עליי ועל התשובה שעניתי". כל אלו הינן מחשבות לא רציונליות אולם הן מכתיבות את תגובת התלמיד והתגובה הרצויה, העדיפה והנבחרת מבחינתו היא – "למה בכלל אני צריך את זה" כלומר – המנעות.

וההמנעות היא לכאורה המענה המיידי הנוח ביותר אולם היא זו המחזקת, משמרת ומנציחה את החרדה החברתית.

ההימנעות מהמצב החברתי המפחיד, הציפיה החרדה לקראת סיטואציה חברתית או גישה אליו מתוך מצוקה וחרדה פוגעות באופן משמעותי בתפקוד היומיומי, החברתי והלימודי של התלמיד וגורמת לו מצוקה עזה.

למעשה, כדי לפרוץ את המעגל האינסופי של החרדה יש צורך לנקוט מהלך פעיל, העומד בסתירה לדפוס הקבוע של התלמיד החרד – להמנע מההמנעות.

חרדה החברתית מגיעה כתגובה לכמה וכמה מצבים חברתיים ספציפיים. כך למשל נראה זאת רבות במרחב הבית סיפרי – פחד קהל – הפחד לדבר מול אנשים או בחברת אנשים רבים. תלמידים רבים חווים חויה קשה של מצוקה נוכח המטלה הנדרשת מהם לעמוד מול הכתה ולהציג עבודה או מצגת. רבים אחרים לא ירימו לעולם את היד לענות לשאלה גם אם הם יודעים היטב את התשובה הנכונה. אחרים ימנעו מלהקריא בקול תשובה לשיעורי בית או להשתתף במשימה בה צופים בהם.

חרדה חברתית יכולה לכלול גם פחד לאכול בנוכחות אנשים אחרים: פחד מבעלי סמכות (כמו מורים , מנהלים, אנשי צוות חינוכי): פחד לצאת לטיולים שנתיים (תופעה שנתקלתי בה תכופות לאורך שנות עבודתי): פחד להכנס לכתה באיחור ("איחרתי וכדי לא לעמוד בסיטואציה בה כולם מסתכלים עליי עדיף שלא אכנס כלל לשיעור"): פחד להשתתף  במסיבה ועוד.

הספרות המקצועית מציינת שכ-7% מהאוכלוסיה סובלים מח"ח. כלי מוכר וידוע לבדיקת חרדה חברתית הינו שאלון ליבוביץ. במסגרת שאלון זה הנשאל מתבקש לענות על שאלות דוגמת התנהגויות אלו שציינתי.

כמה חשוב שאנו כהורים ומורים, נשים לב לאותם  תלמידים שקטים, שאינם נשמעים בכתה. יש סבירות גבוהה להניח שהם סובלים בשקט ממצוקה עזה בשל החרדה החברתית.

הסבר קוגנטיבי לחרדה חברתית יטען כי לאדם כזה יש סכמת סכנה דרכה הוא רואה ומפרש את העולם. תלמיד כזה יצפה מראש שהאנשים בסביבתו – מורים ותלמידים אחרים – יעריכו אותו באופן שלילי או בכלל ידחו אותו. ברגע שתלמיד מגיע עם ציפיה כזו הדריכות שלו לחיפוש הסימנים שיאשרו זאת עולה וכל הקשב מופנה למעשה לאימות התאוריה שלו. כך, גם מצבים נייטרלים, פשוטים יתפסו על ידו כדחיה, כביקורת או כתגובה שלילית כלפיו.

כאשר תלמידים שקטים אלו חווים את חווית המצוקה על רקע החרדה החברתית, הם אינם מסוגלים להיות פנוים לקיים אינטראקציה, דיאלוג  או קשר שכן הם עסוקים במחשבה אחת בלבד – "איך אני נתפס ע"י האחרים?"

הדימוי העצמי והערך העצמי של תלמידים אלו נפגע, שכן הם בוחנים את עצמם ממקום של פגיעות ונחיתות. כלפי חוץ הם נראים כמהוססים, מסורבלים ואפילו מתנשאים. חוויה זו של ויתור והמנעות מצמצמת את חיי התלמיד הנושא עימו את החרדה החברתית. קל לתאר מה חווה תלמיד כזה המתקשה לישון מחוץ לבית ולכן לא יוצר לטיולים שנתיים. השיחות שהוא שומע מחבריו לכתה על ההנאה, הכייף והחויות שהוא לא לקח בהן חלק – יוצרות עבורו חויה כואבת שקשה לו לשאת אותה.

חוויה מסוג זה מובילה לסכמת פגימות: "אני לא שווה", "אני לא ראוי" כאשר סכמה זו מקבלת חיזוק מההשוואה הבלתי נמנעת לקבוצת השווים, בני גילו.

חשוב להדגיש שוב כי תלמידים אלו הינם בני נוער איכותיים אשר בנסיבות אחרות, כמו למשל בשיח של אחד על אחד, נחשף עולמם הפנימי העשיר והם באים לידי ביטוי.  לכן, אם אנו לא נעשה נסיון לגלות ולחשוף את טיבם האמיתי של תלמידים אלו נפסיד את מה שיכול להיות תרומתם הגדולה של התלמידים לכתה אך מעבר לזאת לסייע להם  בהתמודדות עם מצב קשה זה.

למורים ולאנשי חינוך יש יכולת גבוהה לסייע לתלמידים בעלי חרדה חברתית להתמודד עם מצבם:

עצם המודעות לכך שבמרחב הכיתתי ישנה הטרוגניות מבחינת הטמפרמנט של התלמידים, מגוון הקשיים והשונות הרבה – היא הצעד הראשון בסיוע. מורה שמבין כי בכתה יושבים תלמידים שונים שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו, על קשייו וחוזקותיו – יתאים את גישתו לצרכים של התלמיד.

תלמיד הסובל מהפרעת קשב וריכוז  יקבל מהמורה מענה מותאם ושונה מזה של תלמיד הסובל מחרדה חברתית. לתלמידה בעלת קשיי ויסות ריגשי יתייחס המורה באופן מותאם ושונה מזה של תלמידה שקטה ומופנמת. כך, שההבנה וההתבוננות של המורה בתלמידיו הינה צעד משמעותי בסיוע לתלמידים שלו בכלל ולבעלי חרדה חברתית בפרט.

צעד נוסף הוא ההתעקשות של המורה לשמוע את התלמידים השקטים. לא בתקיפות, לא בכוח ולא בכפיה. כאמור, ויתור והמנעות משמרים את החרדה, לכן תפקיד המורה הוא ליצור פלטפורמות מותאמות ע"מ שהתלמיד השקט יבוא לידי ביטוי. למשל, לקיים שיחות אישיות עם התלמיד ולגלות את עולמו. שיחה כזו מעבירה לתלמיד החרד מסר כי הוא נראה לעין, כי יש לו קול וכי המורה עומד לצידו לאורך הדרך.

אפשרות נוספת העומדת לרשות המורה היא לשוחח עם קבוצה קטנה של תלמידים כך שגם התלמיד השקט יביע דעתו.  במספר מצומצם של תלמידים עולה הסבירות כי התלמיד החרד יעז להשתתף.

לקיים דיונים בסבב – לפנות אל התלמיד החרד בנועם וברגישות ולשמוע את תשובתו. הרי תלמיד כזה לעולם לא יצביע ולא יתפרץ כדי לומר את התשובה. זו בהחלט יכולה להיות תשובה של מילה אחת או משפט קצר. על כך חייב המורה לחזק את התלמיד ולעודדו- על עצם השתתפותו. חויה חיובית זו תיצור אצל התלמיד השקט התניה אחרת ממה שהוא מכיר ותסייע לפרוץ את מעגל החרדה.

במטלות הדורשות ביצוע קבוצתי אפשר לסייע בחלוקה לקבוצות. תלמיד בעל חרדה חברתית  ימנע ויחשוש להצטרף לקבוצת תלמידים על כן גיבוי הולם מהמורה יאפשר לו להיות חלק מהקבוצה ולהרגיש שייך ותורם.

חשיבות רבה נועדת עתה במערכת החינוך לנושא הפרזנטציה והצגת תוצר. עצם ההתנסות של תלמיד חרד בכלי זה, התנסות שתחזור על עצמה מס' פעמים, תסייע לו בהתמודדות עם החרדה ותלמד אותו את המיומנות הנרכשת לשם הצגת תוצר. מיומנויות בכלל ומיומנויות חברתיות בפרט הן חשובות ביותר עבור תלמיד בעל ח"ח וככל שיתנסה בהן כך יפתח "שריר" זה ויתעמת מול החרדה שלו עד כדי היכולת שלו לווסתה ולצמצמה.

מנסיוני כיועצת בחטיבות הביניים גילתי כי ישנם תלמידים רבים הסובלים מחרדה חברתית. ע"מ לסייע להם להתמודד עם הקושי פיתחתי מטלה בה התבקשו התלמידים להציג מצגת קצרה בפני הכתה בכל נושא שיבחרו. התלמידים שהפיקו מכך את התועלת הרבה ביותר היו אלו ששיתפו אותי מראש כי הם פוחדים לעמוד מול הכתה ולהציג. העבודה המשותפת איתם – עקב בצד אגודל – תוך עידוד וחיזוק חיובי ממני ומחבריהם לכתה – יצרה להם חויה משמעותית ביותר בה דיווחו על תחושת סיפוק והשג ניכרים. תלמידה אחת אף אמרה בנוכחות אימה "תודה שלא ויתרת לי". זוהי  חויה של פריצת המעגל.

כמורים ומבוגרים משמעותיים במערכת החינוך יש לנו תפקיד עצום וחשוב בתהליך הלמידה וההתבגרות של בני הנוער ומתוקף כך חשוב שנתייחס אליהם על כל השונות הקיימת ביניהם ונאפשר ביטוי, הבנה והצלחה בניפוץ מעגל זה. דבר זה יגרום לכך שחווית הסבל, המצוקה וזירת קרב יפנו מקומם לחויה של שחרור וחיזוק יכולות התמודדות.

יחד עם זאת, חשוב להבין כי ישנם מקרים של חרדה חברתית שלא יפתרו רק באמצעות הבנת המורה או גישתו המכילה כלפי התלמיד. אלו הם מקרים שיש חשיבות ונחיצות באיתורם של התלמידים הללו והפנייתם לטיפול פרטני וזאת במיוחד על רקע הצורך בהוצאתם ממעגל החרדה והסבל העז אותו הם חווים.

טיפול CBT  – טיפול התנהגותית קוגנטיבי – נמצא כיעיל ביותר עבור בני נוער ואנשים הסובלים מחרדה חברתית. טיפול זה משלב עבודה קוגנטיבית לצד עבודה התנהגותית ומטרתו צמצום החרדה והקניית כלים להתמודדות מיטבית עם החרדה החברתית.

החלק הקוגנטיבי בטיפול CBT מתייחס לזיהוי מחשבות מכשילות ושליליות ודפוסי חשיבה קיצוניים המובילים את הנער לתפיסה קטסטרופלית ולמעגל חרדה שהוא מתקשה לפרוץ. זיהוי המחשבות המכשילות, הכרתם של עיוותי החשיבה הם חלק מהתהליך הקוגנטיבי ובהמשכם נעשת הבניה קוגנטיבית-כלומר החלפת המחשבות המכשילות במחשבות מקדמות ורציונליות ובדיבור פנימי בונה וחיובי.

בחלק ההתנהגותי של טיפול CBT נעשית עבודה מעשית בחשיפת המטופל לסיטואציות החברתיות המעוררות  בו חרדה. חשיפה הדרגתית זו נעשית לאחר שהנער למד עקרונות של הרפייה והרגעה עצמית. טכניקות אלו מאפשרות למטופל להתמודד עם מצבי החרדה ולנהל את הסיטואציה בכוחותיו. חלק רב בטיפול מוקדש למשימות ("שיעורי בית") הניתנות למטופל מפגישה לפגישה החל מניטור אישי ומעקב אחר ההתנהגות החרדתית, דרך ניתוח מחשבות ועד ביצוע משימות של חשיפה הדרגתית.

המטרה העיקרית היא להביא ל"היפוך תפקידים" כך שהמטופל ינהל את החרדה ולא החרדה היא שתנהל אותו.

מנסיוני בקליניקה בטיפול במתבגרים בעלי חרדה חברתית, חלק ניכר מהמטופלים מדווחים, בתוך זמן קצר יחסית ולאחר מספר מצומצם של מפגשים, על שיפור ניכר במצבם ובעיקר ביכולתם להתמודד עם המצב תוך ויתור על ההימנעות שהייתה עד היום הכלי המרכזי בהתמודדות שלהם.