על מיינדפולנס בטיפול התנהגותי קוגניטיבי (CBT)

תחת המושג “מיינדפולנס” בטיפול מסתתרות לפעמים משמעויות שונות ומבלבלות. המטרה של המאמר הקצר הזה היא לעשות סדר ראשוני ולהפנות לקריאה ולמידה נוספות.
ניתן לעשות הבחנה בין פרוטוקולים המבוססים על מיינדפולנס (mindfulness-based), ובין מיינדפולנס כגישה טיפולית המשולבת בטיפול CBT. יש גם גישות מיינדפולנס מחוץ ל CBT, אך זה נושא זה לא יידון כאן.

מיינדפולנס כטיפול

שיטות התערבות המבוססות על מיינדפולנס הן על פי רוב עבודה קבוצתית בתוכנית בת 8 מפגשים או יותר, שכוללת ותרגילי מדיטציה מונחים תרגילי מודעות בחיי היום יום אותם המשתתפים מבצעים בבית. הפרוטוקול הידוע ביותר הוא ככל הנראה “טיפול קוגניטיבי מבוסס מיינדפולנס” (MBCT) שפותח במקור למניעה של דיכאון מג’ורי [1]. הוא מבוסס על פרוטוקול אחר, גנרי יותר, הקרוי “הפחתת מתחים באמצעות מיינדפולנס” (MBSR) שפותח במקור להתמודדות עם מחלות וכאב כרוניים והועבר בבתי חולים [2]. בקבוצות מהסוג הזה מה שהמשתתפים בקבוצה לומדים זה להתאמן בדרכים שונות במיומנות לשים לב באופן מכוון, למה שקורה כאן ועכשיו, ובאופן לא שיפוטי. הם לומדים לשנות בהדרגה את מערכת היחסים עם כאב (גופני או נפשי) על ידי שיפור השליטה בקשב, יצירת מרחק בריא מדפוסי מחשבה מזיקים, והגדלת ההכלה באופן שמאפשר להפחית הימנעות ובריחה.

התכנים הפסיכו-חינוכיים שמלווים את השעורים יכולים להיות מותאמים לקבוצת היעד, למשל לדיכאון, הפרעות שינה, או חרדה מוכללת. אבל, להפרעות מורכבות יותר נדרשות על-פי רוב התאמות גדולות גם בתרגילי המיינדפולנס עצמם ובמבנה הקורס. העברה של קבוצות מהסוג הזה  דורשת, לכן, הכשרה מיוחדת והדרכה. מטפלים שמעבירים קבוצות מהסוג הזה אמורים לתרגל מיינדפולנס בעצמם באופן קבוע.

מיינדפולנס כחלק מ CBT

גישות אחרות ב CBT כוללות רכיב של מיינדפולנס כחלק ממהלך הטיפול, אך לוא דווקא כאלמנט היחיד או הראשי בתוכו. למשל הפרוטוקול המאוחד של דיוויד ברלו ועמיתים [3] מכיל פרק בנושא “מודעות לא שיפוטית”, היינו מיינדפולנס. אלמנטים אחרים בפרוטוקול המאוחד קשורים גם הם בקשר הדוק למיינדפולנס: למשל מודעות לתחושות גוף (אינטרוספציה) ועבודה עם הימנעות רגשית. DBT הוא שיטה נוספת המכילה רכיב משמעותי של תרגול מיינדפולנס כחלק מטיפול בהפרעת אישיות גבולית, ו ACT כולל מיינדפולנס כמיומנות של התמקדות בהווה: שיפור היכולת להביא את הקשב לחושים ולפתח התבוננות מטה-קוגניטיבית. במילים אחרות, מכיוון שהרבה מהסבל, ואולי כולו, נובע ממחשבות שעוסקות במה שהיה או מה שעלול להיות (עבר ועתיד), מיינדפולנס מאפשר מנוחה על ידי התמקדות בהווה.

חשוב לזכור שלמידה של מיינדפולנס אינה מתרחשת ברובד קוגניטיבי בלבד – כלומר, ברובד של “לדבר על…” – אלא כוללת התנסות גופנית וחווייה ישירה. זהו אתגר שאינו פשוט למטפלים הרגילים בעבודה קוגניטיבית או דינאמית, אך המחקר מראה שמטופלים רבים יוצאים נשכרים מהלמידה החווייתית הזו. [4]

למידה של מיינדפולנס היא היבט חשוב מתוך המכלול הטיפולי שאנחנו יכולים להציע. זו מיומנות שניתן לשפר אותה, והיא מאפשרת למטופלים (1) לשלוט באופן גמיש יותר בקשב, (2) ללמוד על החשיבות של תחושות גוף למערך הרגשי והקוגניטיבי, (3) לטפח גישה של פתיחות, התיידדות, וסקרנות, ומכאן קבלה ויצירתיות כאסטרטגיות התמודדות שיחליפו אסטרטגיות אוטומטיות של נוקשות, הימנעות וחשיבה רומינטיבית.

 

 

רשימת מקורות

[1] Segal, Z. V., Williams, J. M. G., & Teasdale, J. D. (2012). Mindfulness-based cognitive therapy for depression. 2nd Ed. Guilford Press.‏

[2] Kabat-Zinn, J. (2013). Full catastrophe living, revised edition: how to cope with stress, pain and illness using mindfulness meditation. (revised ed.) Hachette UK.‏

[3]  Barlow, David H., et al. (2010) Unified protocol for transdiagnostic treatment of emotional disorders: Therapist guide. Oxford University Press.‏

[4] For review: Hofmann, Stefan G., et al. “The effect of mindfulness-based therapy on anxiety and depression: A meta-analytic review.” Journal of consulting and clinical psychology 78.2 (2010): 169.‏