CBT למניעת אובדנות

CBT למניעת אובדנותמאת Marjan Gharamanlou-Holloway, PhD

תורגם על ידי ד"ר עמנואל שטנר 

ב-1996, הציע ארון בק את מושג ה"מצבים" (Modes) כדי לתאר את ה"אינטראקציות הסינכרוניות" בין המערכות הקוגניטיבית, האפקטיבית, הפיזיולוגית, המוטיבציונית, וההתנהגותית של האישיות. כדי להבין את ההבניה של המצב האובדני, קחו למשל את המקרה של ריצ'רד, דוקטורנט בן 25 עם דיכאון חוזר. ריצ'רד מגלה קצת לאחר ראשית השנה כי הוא נכשל במבחנים המקיפים. הדוגמה שלהלן ממחישה את ההפעלה המלאה של המערכות הקוגניטיבית, האפקטיבית, הפיזיולוגית, המוטיבציונית, וההתנהגותית שלבסוף תביא לניסיון האובדני של ריצ'רד.

הפעלת המצב האובדני
אחת מהמחשבות האוטומטיות של ריצ'רד היא כי אחרים יעריכו אותו פחות בגלל ביצועיו הבינוניים. הוא יכול לדמיין לעצמו איך הוא משפיל את מבטו כשהוא עובר בקמפוס כדי להימנע מקשר עין עם עמיתיו ועם סגל המחלקה. יש לו רומינציות סביב האמונה המותנית כי "אם נכשלתי במבחניי המקיפים, זו הראיה לכך כי אינני ראוי לתואר דוקטור".

קוגניטיבית, אמונות הליבה על היותו כישלון וחסר ערך הופעלו. במונחי הפעלה אפקטיבית, כישלונו לאחרונה הביא לרגשות של בושה, מבוכה, דאגה ושנאה-עצמית. באופן כללי, ריצ'רד חש לכוד בתוך גופו – והוא נהיה חסר שקט ומונע לפעול באופן עוין ולפגוע בעצמו. פיזיולוגית הוא מעורר, ומוטיבציונית הוא מתחיל לחשוב על אסטרטגיות שונות כדי לפעול על פי מחשבותיו האובדניות. התנהגותית, הוא מתנתק מחבריו ומבני משפחתו. הוא מתחיל להתקבע על פוסטים ותמונות בדפי הפייסבוק של חבריו, כשהוא שקוע ברומינציות על ברכות שרואה שם לאלו שעברו בהצלחה את המבחנים המקיפים. דאגנותו ושנאתו-העצמית נהיות בלתי נסבלות.

לילה אחד, ריצ'רד מתכנן לשתות בכוונה באופן מוגזם ואז לעשות תאונה עם מכוניתו תוך כדי נסיעה בכביש מבודד. הוא נמצא בידי שוטר תנועה כשהוא סובל מחבלות מרובות בסמוך למכונית הרוסה כמעט-לגמרי. לאחר אשפוז רפואי בגלל פציעותיו החמורות, הוא מביע חרטה על כך ששרד אבל יש דמעות בעיניו, ונצנוץ של תקווה כשהוריו נכנסים לחדרו בבית החולים.

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי למניעת אובדנות
מטרת הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי ((CBT למניעת אובדנות היא לכבות (de-activate) את המצב האובדני.

  1. פילוסופיית הטיפול היא כי יש להתמקד ישירות במחשבות ו/או התנהגויות אובדניות.
  2. הטיפול הוא טרנס-דיאגנוסטי. אין זה אומר כי מזניחים אבחנות פסיכיאטריות; למעשה, ההמשגה הקוגניטיבית-התנהגותית מקפידה לקחת בחשבון את תפקידה של הפסיכופתולוגיה במסלול המוביל להתנהגויות אובדניות. עם זאת, אסטרטגיות טיפוליות מסוימות מותאמות למצב הבסיסי של אובדנות, מעבר לכל ההפרעות הפסיכיאטריות.
  3. הטיפול הוא תוספי. פירוש הדבר הוא כי ניתן להוסיף את ההתערבות לתכניות טיפוליות קיימות – למשל, לטיפול מכוון-טראומה, לקבוצות תמיכה של אלכוהוליסטים אנונימיים ((AA, לטיפול זוגי ולמעקב תרופתי פסיכיאטרי.
  4. הטיפול מונחה בידי המשגת מקרה קוגניטיבית-התנהגותית, מדגיש בניית כישורים, ומלמד מניעת נסיגה.

תמיכה אמפירית ל-CBT למניעת אובדנות
כמה מחקרים נתנו תמיכה אמפירית לפרוטוקול CBT למניעת אובדנות המיועד לטיפול-יום (Brown et al., 2005; Ghahramanlou, Bhar, Brown, Olsen, & Beck, 2012; Rudd et al., 2015). ראוי לציין כי ירידה של 50 (Brown et al., 2005) עד 60 (Rudd et al., 2015) אחוזים בשיעור הניסיון האובדני החוזר דווחו עבור מטופלים אובדניים בסיכון גבוה. ההתאמה האשפוזית של פרוטוקול זה, המכונה Post Admission Cognitive Therapy (PACT; Ghahramanlou-Holloway, Cox, & Greene, 2012; Ghahramanlou-Holloway, Neely, & Tucker, 2014, 2015), נמצא כעת בהערכה במסגרת של multi-site randomized controlled trial. הרשות לשימוש לרעה בחומרים ושירותי בריאות הנפש (SAMHSA) הכירה ב-CBT למניעת אובדנות כ"תכנית עם ראיות ליעילותה" ברשומה הלאומית לתכניות וטיפולים מבוססי-ראיות.

הכשרה ב-CBT למניעת אובדנות
מכון בק לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי מספק הכשרות בנושא מניעת אובדנות. הסדנאות מתארות את שלושת שלבי הטיפול תוך שימוש בתיאורי מקרה להמחשה, קטעי וידאו, תעתיקי פגישות טיפוליות, ופעילויות חווייתיות כדי להדגיש אסטרטגיות טיפוליות בכל אחד משלבי הטיפול. בקצרה, השלב המוקדם של הטיפול מתמקד בנרטיב האובדנות, תכנון בטיחות, והמשגת מקרה קוגניטיבית-התנהגותית. השלב האמצעי בטיפול מתמקד בבניית כישורים בדגש מיוחד על הגברתם של תקווה, תמיכה חברתית, פתרון בעיות, וויסות רגשי, והשימוש בשירותי בריאות נוספים. השלב המאוחר בטיפול מתמקד במניעת נסיגה ובתכנון בטיחותי. מוצעים פגישות ריענון (booster sessions) באופן הנובע מהצורך המסוים של כל מטופל.

באופן כללי, מלמדים את המטופלים כי ההתאבדות יכולה להישאר אופציה, אבל איננה הפתרון היחיד לבעיות החיים של הפרט.

המצב האובדני יכול למעשה להיות מכובה תוך שיתוף פעולה בין המטופלים למטפליהם, הלומדים יחדיו (1) לזהות את סימני האזהרה האישיים לאובדנות, ו-(2) לנהל ביעילות את ההשפעות ההדדיות שבין המערכות הקוגניטיבית, האפקטיבית, הפיזיולוגית, המוטיבציונית וההתנהגותית.